ראיון עם רינה קדם: השגרירה הסביבתית של ישראל בירדן
מגזין "תעסוקה" - 29 מאי 2015

רינה קדם, דוקטורנטית לפיתוח קהילתי ושימור סביבתי, נולדה בארצות הברית אבל מצאה את ביתה האמיתי בערבה.

מה עושה מנהלת פרוייקטים קהילתיים בערבה? בדיוק זה מה שבאתי לברר.


המזנון של יוטבתה הוא נקודת העצירה המוכרת ביותר בישראל. רובינו עוצרים בו בדרך לאילת, מתרעננים וממשיכים הלאה בכביש הערבה. לכן מאוד התפלאתי כשרינה קדם, מנהלת פרוייקטים בערבה אתה קבעתי להיפגש, הורתה לי להמשיך הלאה "מעבר למזנון". מה? יש משהו מעבר למזנון? ואכן, למרבה ההפתעה, יש כביש הממשיך אל מעבר למזנון של יוטבתה לעבר מספר בנייני משרדים חדשים ונאים. בפתחו של אחד מהם המתינה לי רינה.

רינה קדם, דוקטורנטית לפיתוח קהילתי ושימור סביבתי, היא אישה שלא מפחדת מאתגרים וממעברים. היא נולדה בארצות הברית, כניכר מהמבטא האמריקאי המתנגן שלה, וכילדה עברה עם משפחתה לעומר. מעבר חד. במסגרת תואר באוניברסיטה העברית ב"פיתוח קהילות בינלאומי" התגוררה רינה בסח'נין, וכיום, כבר כשבע שנים היא מתגוררת בערבה ועוסקת בפרוייקטים קהילתיים וסביבתיים מגוונים. מה עושה מנהלת פרוייקטים קהילתיים בערבה? בדיוק זה מה שבאתי לברר.

רינה, ספרי קצת על עצמך

במקור אני מארה"ב אבל גדלתי בעומר. הסתובבתי ועבדתי בארה"ב ובקהילות בעולם, בעיקר בקהילות אקולוגיות. עסקתי שנים בחינוך סביבתי, הדרכת טיולים ויזמות קהילתית. כיום אני גרה עם משפחתי בקיבוץ לוטן. אני עוסקת בשיתוף פעולה סביבתי בין ישראלים, פלסטינים וירדנים בדגש על פיתוח קהילתי שזה גם התואר השני שלי, וכיום אני עושה דוקטורט באוניברסיטה העברית בפיתוח קהילתי ושימור סביבתי חוצה גבולות. אני מלמדת מנהיגות סביבתית במכון ערבה לסטודנטים בחסות אוניברסיטת בן גוריון.

הסתובבת כל כך הרבה בעולם, למה בחרת להקים משפחה דווקא בערבה?

תראי, אני אמריקאית גם. עשיתי בחירה לחיות דווקא בערבה בבחירה מודעת ומכוונת. התאהבתי בערבה–הגעתי לכאן כסטודנטית במכון ערבה ללימודי סביבה אשר נמצא בקיבוץ קטורה, ומשהו בשקט של המדבר יחד עם העשייה המאוד נרחבת כאן בתחומי חברה וסביבה משך אותי. יש כאן אווירה תוססת של הזדמנויות. בשש השנים האחרונות אני עובדת במרכז ים המלח והערבה ועוסקת כיום בפיתוח וניהול יוזמות סביבתיות חוצות גבולות עם ירדנים ופלסטינים. זה סוג של עבודה בה כמעט כל יום קורה משהו מיוחד ומעניין. המפגש בין בני נוער אחד עם השני הוא מקסים–הם מבינים מי השכנים שלהם ושלאנשים יש רצון הדדי לשמור על הסביבה שלהם.

"גאווה איזורית רצינית"

תוך כדי הריאיון נחשפים להם זה אחר זה עוד ועוד פרויקטים סביבתיים בהם רינה מעורבת: פרויקטים של חינוך סביבתי עם בני נוער מדרום ישראל וירדן, תיירות קהילתית-אקולוגית, מפגשי חוקרים, וועדות היגוי סביבתיות משותפות לירדנים וישראלים ועוד.

מהיכרותך את התחום פה בערבה, את מזהה את הדור הבא של מנהיגי סביבה וקהילה?

בהחלט. יש כאן נוער מאד מיוחד ואקטיבי. אמנם אנחנו מאוד פריפריה, אבל חשוב מאוד שמקבלי ההחלטות יהיו אנשים מקומיים. זו הסיבה שחשוב לי למשוך לכאן אנשים צעירים שלא מפחדים לקבל החלטות, ושפיתוח המקום יהיה חשוב להם. גם אם בהתחלה יותר קשה לנו למצוא מנהיגים סביבתיים ומומחי סביבה כאן מאשר במרכז, אנחנו נתאמץ ונמצא אותם כי חשוב לנו לשלוט בעתיד שלנו באופן מלא ועל ידי אנשים שאוהבים את המקום בכל ליבם. יש כאן גאווה איזורית רצינית שצריך להמשיך לפתח אותה.

את יכולה לספר קצת על שיתופי הפעולה עם ירדן?

אחד הפרוייקטים המרגשים שהתחלנו לאחרונה זה פרויקט בחינוך סביבתי בין תיכון ישראלי מקומי של האיזור לבין תיכון מקביל בצד הירדני. הפרוייקט כולל סדנאות נוער סביבתיות גם בירדן וגם בישראל בהם בני הנוער רוכשים ידע על שימור מפרץ אילת, אנרגייה מתחדשת, ניהול מים, צמחי מדבר וכדומה. התכנים גם קשורים למנהיגות חברתית משום שהנוער מעורב בתכנון הזמן המשותף–הם מעבירים פרזנטציות והרצאות אחד לשני. כמובן שתוך כדי הפרוייקט ישנה גם היכרות עם הסביבה ובעיות ואתגרים משותפים. זה פרוייקט מורכב אבל יש פתיחות בצד הישראלי וגם בצד הירדני ורצון לשמר את האיזור בצורה מקיימת כי אנחנו חולקים משאבי טבע ואנחנו רוצים לקיים אותם יחד.

את מדברת מאוד בלהט על העבודה

כן. כי זו עבודה מאתגרת וחדשנית. בהרבה מקרים כשאני נוסעת לירדן אני הישראלית הראשונה שהם פוגשים ואני יודעת שאני מעין שגרירה לא רשמית של ישראל וזה חשוב לי. זו עבודה עם סיפוק יומיומי מלאה בהפתעות ואתגרים.

מה זה ערבה מבחינתך?

שפיות. זה מרכז פיזי שיש בו מרחבים טבעיים עם מינימום פעילות אנושית. אנחנו גרים בין הרי אדום והרי הנגב–שטח מרהיב ביופיו. אני מתעוררת בבוקר ונהנת מהיופי של ההרים—זה מקום שאני לא לוקחת כמובן מאליו מבחינת הטבע. מה שנותן לי הכי הרבה שמחה להיות כאן זו ההשראה שאני מקבלת מהסביבה הטבעית ואני יכולה להיות מחוברת אליה באופן מיידי—אני יוצאת מהבית ואני במדבר. זה קסום בעיני.

טבע יש כאן, אבל מה עם קהילה?

המרחב הפיזי גם משפיע על המרחב האנושי כמובן. יש כאן קהילה פתוחה. זה איזור עם אווירה של פתיחות, גיוון וקבלה. יש כאן המון יצירתיות בעשייה, באמנות וברצון למפגשים איזוריים ושיתופי פעולה נרחבים בין הקיבוצים ובין הארגונים שעובדים כאן. יש כאן איכות חיים של מרחב.

ומה לגבי המשפחה?

לגדל כאן ילדים זה מדהים בעיקר בגלל המרחבים והאנשים הטובים. אני נשואה ויש לי ילד ואני גרה בלוטן. גרתי גם באילת וגם בקטורה ובן הזוג שלי מיוטבתה, ואהבתי את כל המקומות בהם גרתי באזור. לא הייתי רוצה להתגורר בשום מקום אחר בארץ או בעולם.

את חושבת שהקסם הזה בולט גם למי שרק מבקר כאן לרגע?

יש המון אנשים שבאים לבקר אותי כאן וזה נורא קוסם להם—אם הם מגיעים מתל אביב או מהצפון, זה לא משנה—הם מקבלים כאן שקט נפשי ושקט פיזי. אולי המעבר מחופשה בערבה לבית בערבה נראה לאנשים מאתגר, אבל האמת היא שזה לא מסובך בכלל.

אני יוצאת מהפגישה מלאת השראה ועם המון ידע חדש: על הקסם בערבה, על מנהיגות סביבתית, על פרויקטים משותפים בין נוער ישראלי לנוער ירדני, וחשוב מכל: על כך שיש חיים שלמים גם מאחורי המזנון של יוטבתה.

(כתבה: מיכל סלוסברג).